צור קשר על עצמי מאמרים קבוצות הורים NLP-דמיון מודרך ו הנחיה משפחתית יחסים וזוגיות שינוי אישי דף הבית


הילדה שלי מאוד רזה

על מחלת האנורקסיה

מאמר זה נוגע רק על קצה המזלג במחלה קשה, ואף קטלנית, שיש הרבה מאוד לומר עליה – אך קצרה כאן היריעה. מאמר זה בא בעיקר כדי להעיר את המודעות לנושא. מטעמי נוחות, המאמר כתוב בלשון נקבה, אך הוא מתייחס לשני המינים, וחשוב לשים לב: כשביעית מהחולים במחלה הם בנים!



אז שמעת כבר שיש מחלה כזאת: אנורקסיה נרבוזה. אבל מה זה שייך לך? הילדה שלך מוצלחת, חכמה, רגישה. היא טובה בבית הספר. יש לה חיי חברה. היא מטפחת את עצמה. אין מה לדאוג.

אז זהו, שהמחלה הזאת קוראת ברוב המקרים דווקא לילדות ה"מושלמות" הללו.

הסימנים הראשונים

האם ראית אותה בחודשים האחרונים אוכלת שוקולד, או תפוחי אדמה, טוסט או חביתה? אם את לא זוכרת, כדאי שתתחילי לשים לב.

האם היא בדיאטה? אם כן, מזה כמה זמן? האם באמת יש לה עודף משקל? או שהיא כבר נראית בסדר, אולי אפילו קצת רזה?

האם היא לובשת מין בגדים גדולים כאלה, שמסתירים את הגוף? יכול להיות שמתחת לבגדים יש פחות ילדה ממה שאת חושבת?

האם היא פתאום התחילה להכין לעצמה את האוכל? זה יופי שהיא לוקחת פתאום אחריות, אבל שימי לב. זה מה שחולות באנורקסיה עושות, כדי לוודא שאין טיפת שמן באוכל...

האם אחרי כל ארוחה היא הולכת לשרותים "לצחצח שיניים" וסוגרת את הדלת? אם כן, תתחילי לשים לב מה קורה. יש הרבה נערות שגורמות לעצמן להקיא אחרי ארוחה. זה לא משחק! זה מסוכן ממש, וזה סוג של אנורקסיה, שנקרא "בולימיה". סוג מסוכן במיוחד!

מהות המחלה

באופן טיפוסי, המחלה הזאת תוקפת בעיקר בנות (85%) אך גם בנים (15%). לרוב היא תוקפת במהלך גיל ההתבגרות, אשר כיום יכול להתחיל עוד לפני גיל 10. הטווח הנפוץ ביותר הוא 10-19, אך זה יכול לקרות גם לפני או אחרי.

האנורקסיה היא במידה רבה פיזיולוגית-נוירולוגית. למעשה, כיום היא נתפשת כסוג של התמכרות - לא כמטאפורה – אלא ממש התמכרות, כמו לסמים או אלכוהול!

היו בעבר תאוריות פסיכולוגיות רבות על מקור המחלה, כשרובן תלו את ה"אשמה" באם. כיום תפישה זו משתנה, ויש יותר ויותר הבנה שזוהי מחלה גנטית. על פי ההבנה החדשה הזאת, ילדות שיחלו במחלה יש להן גן אשר גורם נוירו-טרנסמיטרים במוח כגון סרוטונין ואנדורפין לפעול קצת אחרת – ועל כן, מרגע שילדה עם נטיה כזאת תחל בדיאטה הראשונה – היא תתמכר לאנדורפינים שמזרים הרעב, ותתפס במחלה. עדיין, אין זה שולל לגמרי את הגורם הפסיכולוגי, אך יש בכך להפחית מרגש האשמה שהורים חשים כשילדם חולה במחלה.

מאפיינים נפשיים

למחלה כמובן מאפיינים נפשיים רבים. ילדה שחולה במחלה זו בטוחה שהיא שמנה, כשהאזורים הספציפיים שהיא עסוקה בהם הם הירכיים והבטן. ילדה כזאת תבחן את עצמה כל הזמן, וגם כשכל סביבתה תאמר לה שהיא שלד, היא עדיין תראה במראה "פרה שמנה". חשוב להבין: בשלב הזה, כבר לא ניתן לשכנע אותה שזה לא כך. שום הוכחה לא תעזור! הכימיה במוח השתלטה על תפישת המציאות שלה ושיבשה אותה באופן כזה שפשוט אין עם מי לדבר!

בשלב הירידה במשקל, אחרי כל ירידה קלה יש תקופה קצרה של שביעות רצון, שיכולה להיות מלווה בהצהרות מעודדות מצידה, כאילו היא מוכנה עכשיו לעצור את הירידה והיא מרוצה מעצמה. תקופה זו עוברת במהרה, ואז יש ירידה נוספת.

לעתים קרובות המחלה כוללת מחשבות כפייתיות-טורדניות, אשר מייסרות את הילדה. הריכוז בכל תחום אחר יורד פלאים, כולל כמובן לימודים בבית הספר.

נזקים פיזיולוגיים של המחלה

בגילאי ההתבגרות, סיבות התמותה העיקריות הן שתיים פחות או יותר שוות: סרטן ואנורקסיה! זוהי מחלה מסוכנת ממש, ואין להקל בה ראש, ממש כפי שלא מקלים ראש במחלת הסרטן.

חולות באנורקסיה סובלות מ:

  • דופק נמוך במיוחד המגיע לעיתים לדום לב
  • מוות של תאי מח, ועקב כך פגיעה בכל הכישורים המוחיים והקוגניטיביים
  • אי קליטה של סידן, הגורם לאי התפתחות של העצמות בשלב הכי קריטי של הגדילה. הדבר גורם לפריכות של העצמות, בדומה למצבה של אישה מזדקנת החולה באוסטאופורוזיס, ואינו הפיך.
  • סיכון ממשי לעקרות
  • שיעור של הגוף עקב עודף בהורמון טסטוסטרון
  • ועוד
  • בדיקת רופא

    כמובן שבמצב של חשד, חשוב לקחת את הילדה מהר לבדיקת רופא. אלא שיש פה סכנה גדולה: הרבה רופאי משפחה מתכחשים לקיום המחלה! הם ישקלו את הילדה, יראו שהיא בתת-משקל, ובכל זאת ירגיעו את ההורים שהכל בסדר, והילדה בריאה.

    אינני יודע למה יש עדיין כזה חוסר מודעות גם בקרב רופאים, אבל אל תיפלו בפח הזה. שאלו את הרופא: האם הוא מבין בהפרעות אכילה? האם הוא כבר איבחן את המחלה אצל ילדות אחרות? אם הוא אף פעם לא איבחן אותה, היו בטוחים שגם אותכם הוא לא יאבחן, כי דעו לכם: יש כמות עצומה של חולות במחלה הזאת, ולא יתכן שהוא לא נתקל בזה מעולם. הוא פשוט לא מודע למחלה.

    ליתר בטחון, כדאי שהבדיקה תיערך במרפאה שמתמחה בהפרעות אכילה, ויש כאלו בכל קופות החולים בארץ.

    כיצד מטפלים במחלה

    ישנן כמה דרכים שונות לטיפול במחלה, מטיפול אמבולטורי במרפאה ועד אישפוז במחלקה פסיכיאטרית. המשותף לכל המסגרות הוא שהטיפול הוא רב תחומי, והוא בדרך כלל יכלול את רוב הרכיבים הבאים:

  • טיפול רפואי בילדה, העלאה במשקל, איזון תרופתי וטיפול בסימפטומים משניים
  • טיפול פסיכיאטרי תרופתי ומעקב פסיכיאטרי
  • טיפול פסיכולוגי לילדה
  • ובמקביל, טיפול משפחתי
  • המחלה דורשת התגייסות גדולה של ההורים, הרבה זמן ולא מעט משאבים כלכליים. אולם, אין מנוס, ומחלה זו מגיבה הכי טוב לגילוי וטיפול מוקדמים. ככל שהמחלה קיימת זמן רב יותר ללא טיפול, סיכויי ההחלמה יורדים, והמשאבים הדרושים לטיפול גדולים יותר.

    חשוב לדעת: ניתן להחלים מן המחלה, אולם לשם כך דרושה התגיסות מלאה של המשפחה, הרבה כוחות נפש, וגם שיתוף פעולה בין ההורים. במצב כזה הורים צריכים להניח לכל הריבים הרגילים שהם סוחבים, ולהתגייס למען ילדתם החולה.

    מה לא לעשות

  • לא להתעלם. המחלה לא עוברת מעצמה – היא מחמירה משמעותית עם הזמן והגיל.
  • לא להאמין להבטחות של הילדה שהיא מבינה והיא עכשיו תשפר את דרכיה. היא לא יכולה!
  • לא לנסות לשכנע את הילדה שזה לא הגיוני. במה שקשור לאוכל, כבר לא עומד מולכם אדם הגיוני. היא תשוב להיות כזו רק אחרי שהטיפול יחל, והיא תעלה חזרה חלק מן המשקל.
  • לא להעניש בשום אופן! זה לא עוזר, וזה פוגע בכלי הטיפולי הכי חשוב שיש: האמון שלה בכם.
  • לא להתיאש! יש טיפול, ואם תתמידו בו יש סיכוי גדול שהיא תבריא!
  • לא להאשים רת ההורה השני, לא לריב אלא לאחד כוחות, גם כשישי אי הסכמות (ותמיד יש...)
  • לא ללכת לטיפול שאין בו מעקב רפואי מוסמך (כמו במחלת הסרטן, רפואה אלטרנטיבית יכולה לבוא רק ככלי משלים, לא במקום טיפול קונבנציונלי!)
  • מה כן לעשות

  • ללכת במידי למרפאה של קופת חולים שמתמחה בהפרעות אכילה. משם כבר יכוונו אתכם.
  • למרות זאת, שמעו לפחות שתי דיעות לפני שתחליטו בדיוק איזה טיפול לתת!
  • לסיום

    אם בתכם אכן חלתה במחלה זו, אני רוצה לאחל שתתחברו לכוחות הנפש שלכם, ושתדעו שבצד המאבק במחלה, טיפול נכון מאפשר גדילה והתפתחות, לא רק של הילדה, אלא של כל המשפחה, ואתם בכלל זה.

    מי שרוצה הדרכה נוספת, יכול לפנות אלי בדואר האלקטרוני בשאלות, ואשתדל מאוד לעזור ולפרט היכן שנחוץ.

    בהצלחה!

    מריוס

    תגובות? שאלות?

    © 2009-2014 כל הזכויות שמורות למריוס זכריה